סיפורה של סוללה - פסולת אלקטרונית

הפעם נספר את סיפורה של הסוללה, זו התקולה, שנשארת במגירת השולחן במשך כמה שנים טובות, רק כי אף אחד לא יודע לאן לזרוק אותה. אבל אז מגיע ניקיון האביב, או מעבר לשולחן עבודה אחר, והסוללה כנראה תיזרק בלית ברירה לפח הפסולת הכללי. רגע, אולי אפשר גם אחרת.

סוללה היא חלק קטן מתחום רחב של פסולת הנקראת פסולת אלקטרונית. על פי 'החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות', שנכנס לתוקפו ב-2014, פסולת אלקטרונית מוגדרת כציוד חשמלי ואלקטרוני, או כל רכיב של ציוד כזה שהמחזיק בהם מתכוון להשליכם, וכן סוללות ומצברים המיועדים להשלכה". כלומר, כל מוצר, ציוד או מכשיר המיועד לפעול באמצעות זרם חשמלי או שדה אלקטרומגנטי, יהפכו לפסולת אלקטרונית כאשר יפסיקו לשמש בצורה תקינה. אגב, לכל משתמשי האופניים החשמליים והקורקינטים- החוק הורחב בשנת 2021 וחל כעת גם עליהם.

חוק זה דומה לחוק הפיקדון ולפחים הכתומים, בכך שהוא מטיל את האחריות למיחזור וטיפול בפסולת האלקטרונית על היצרנים והיבואנים של המכשירים, כולל יעדים שנתיים למיחזור שהולכים וגדלים. הרציונל הוא שהגורם שמייצר או משווק מוצר כלשהו יצר בעקיפין את הבעיות הסביבתיות שנלוות לאותו מוצר בסוף חייו, ועל כן הוא אחראי לטיפול נאות באותו מוצר, במטרה להביאו למיחזור ולניצול חוזר מקסימלי. בפועל, יצרני או יבואני מכשירי חשמל ואלקטרוניקה משלמים לגוף חיצוני מוכר על ידי הרגולטור, שאחראי על יישום החוק, איסוף הפסולת, והעברתה למיחזור במתקנים ייעודיים מורשים בלבד. שני הגופים בישראל שהוכרו לצורך כך ופועלים כיום הם מ.א.י ו- אקומיוניטי.

מדוע צריך חוק מיוחד לפסולת אלקטרונית, ומדוע כל כך חשוב למחזר אותה, ואם אפשר מספר רב של פעמים, ככל שניתן? נתחיל בכך שפסולת אלקטרונית היא זרם הפסולת שגדל בקצב הגדול ביותר בעולם! ההערכות מדברות על 50 מיליון טון של פסולת אלקטרונית בשנת 2018. בישראל, קצב הגידול במכירת מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וסוללות מוערך ב-5% בשנה. פסולת מוצרים אלקטרוניים בישראל היא אמנם רק כ-2% מכלל הפסולת, אך הכמות שלה גדלה בקצב שנתי שהוא פי 2 מקצב הגידול של כל זרם פסולת יבש- עירוני אחר (5%).

בניגוד לזרמי פסולת אחרים, כמו נייר או זכוכית, מכשירים חשמליים ואלקטרוניים (וכמובן גם סוללות) מורכבים מעשרות חומרים שונים, בהם מתכות ומינרלים שונים (לדוגמא, קדמיום וכספית), ועוברים פעמים רבות טיפול בכימיקלים חזקים. לרבים מהחומרים הללו יש להם פוטנציאל לנזק בריאותי וסביבתי רב, גם בכמויות מזעריות, וחלקם אף מוגדרים כקרצינוגניים- חומרים מסרטנים. לכן יש סכנה ממשית בהשלכה של פסולת חשמל ואלקטרוניקה לפח רגיל ולאחר מכן להטמנה. החומרים הרעילים עלולים להישטף על פני הקרקע עם הגשם, לזלוג למי התהום, או להתנדף כגזים. לכן, חלק מחומרים אלו מוגדרים כפסולת מסוכנת שיש להטמין במקום ייעודי על מנת שלא תזהם את הקרקע ואת מי התהום. כמובן, השלכה להטמנה מובילה לבזבוז משאבים, שטח קרקע ואינה יכולה להיות מקיימת לאורך זמן.

אז כנראה שכדאי למחזר.. אבל, אם בעבר היה פשוט יותר, הרי ככל שהטכנולוגיה מתקדמת ותרבות הצריכה גדלה, ישנם יותר מוצרים שמשולבים בהם חלקים אלקטרוניים שהופכים לקטנים יותר ויותר ומורכבים יותר. כתוצאה, הטיפול בפסולת אלקטרונית לצורך מיחזור אינו פשוט ודורש תנאים נאותים על מנת למנוע זיהום סביבתי של האוויר והקרקע ולשמור על בריאות העובדים. עם זאת, פסולת אלקטרונית שווה הרבה מאוד כסף. למה בעצם?

רבים מהמתכות והמינרלים שמשמשים בתעשיית האלקטרוניקה והסוללות הם למעשה משאבי טבע נדירים למדי, או כאלו שנדרשת אנרגיה רבה לכרייתם והפקתם. כלומר, הם משאב מתכלה – משאב שיש לו כמות סופית על פני כדור הארץ.

נחזור לסוללה שלנו כדוגמא. קובלט הוא מתכת שהכרחי, נכון להיום, לייצור סוללות ליתיום- יון. אותן סוללות שנמצאות בשימוש נרחב ביותר היום, כמו במחשב הנייד עליו נכתב מאמר זה או בטלפון שממנו אתם קוראים את המאמר. אך האם ידעתן שיותר משני שלישים מהקובלט נכרה ומיוצר ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו? המשמעות היא שהשימוש בסוללות ליתיום – יון מתאפשר "הודות" לעבודת פרך של אזרחי מדינת הדרום הגלובלי, שעובדים בתנאים קשים ביותר וללא זכויות סוציאליות, ובמקביל, סביר שאין כל פיקוח סביבתי על המפעלים והמכרות הללו, וישנו ניצול יתר חמור של משאבי טבע. זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות לסוגיות חברתיות-סביבתיות רבות שנוצרות מכריית מתכות ומינרלים עבור תעשיית האלקטרוניקה והסוללות.

הדלדול בכמויות המתכות והמינרלים הנדירים גורם לעליית משמעותית בערך הכלכלי של פסולת אלקטרוניקה. על פי דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי, פסולת אלקטרוניקה שווה לפחות כ-60 מיליארד דולר בשנה. למרבה הצער, רק כ-20% מפסולת זו מטופלת בצורה ראויה, ואין מספיק מידע לגבי הטיפול בשאר, שכנראה מגיע למטמנות או מטופל בתנאים לא הולמים.

הערך הכלכלי במיחזור פסולת אלקטרונית והפקת המתכות היקרות ממנה, מביא גם בישראל בשנים האחרונות, ל'פריחה' של תעשייה לא חוקית של איסוף פסולת חשמלית ואלקטרונית שלא נאספה באופן מוסדר. הפסולת מועברת למשרפות לא חוקיות בעיקר בגדה המערבית, שם מפרקים את המוצרים ומפיקים את המתכות הרצויות. המשרפות (מפחמות) מתנהלות כמובן ללא כל פיקוח ובאוויר הפתוח, וגורמות לזיהום אוויר כבד לכל היישובים מסביב ולמפגעי ריח עזים למרחק עשרות קילומטרים. מחקרים הראו קשר מרחבי אפשרי בין תחלואת סרטן בילדים למיקומי מפחמות וכן ספיחה של חומרים רעילים כגון עופרת לקרקע , . הבעיה גדלה ככל שמחיר המתכות והמינרלים עולה כתוצאה מניצול יתר וכתוצאה מעלייה בצריכת (ועל כן ייצור) מוצרים אלקטרוניים וחשמליים.

זה.. לא נשמע טוב. אבל בדיוק בגלל זה, יש ערך סביבתי, בריאותי וחברתי רב במיוחד במיחזור של חומרים אלו ככל שניתן. הדבר החשוב הוא שפסולת חשמלית ואלקטרונית (וכמובן סוללות) תיאסף בצורה מוסדרת ותועבר לגופים המורשים לכך. אמנם, כפי שראינו, מיחזור פסולת אלקטרונית אינו פשוט ודורש שלבים רבים, אך הוא משתלם כלכלית וניתן למחזר חלק גדול מהחומרים כמעט ללא הגבלה, וללא ירידה באיכותם. זאת בניגוד לפלסטיק למשל, שאיכותו יורדת משמעותית לאחר תהליך המיחזור, והוא לא תמיד משתלם כלכלית.

ורגע לפני שנפרדים, חשוב לזכור שהשלכה לפח (המיחזור, ברור) היא תמיד אופציה אחרונה. קודם כל, תמיד עדיף להפחית שימוש וקנייה של מוצר חדש. אחר כך, מעדיפים לקנות יד שנייה. בהמשך, מנסים לתקן ו/או להשמיש מחדש את מה שכבר קיים, ורק אם ממש ממש אין ברירה- משליכים לפח (המיחזור, נו). אז, מי אמר קורס תיקון מכשירי אלקטרוניקה לעובדי המשרד?

1. חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב -2012

2. A New Circular Vision for Electronics, Time for a Global Reboot, World Economic Forum

3. Major countries in worldwide cobalt mine production in 2021

4. Climatic and soil-mineralogical controls on the mobility of trace metal contamination released by informal electronic waste (e-waste) processing

5. A strong spatial association between e-waste burn sites and childhood lymphoma in the West Bank, Palestine